רועי פנחס
למדתי במשגב, ביס יסודי, ששם התגלו לראשונה קשיי למידה ותמיד הייתי בכיתות עזר וכדומה.
עשיתי מה שיכולתי, סיימתי לימודים עם בגרות חלקית. עבדתי באינסטלציה בעסק של אבא. חיפשתי את עצמי. רציתי להתקדם, להשתפר. בבית ספר תיכון אין באמת זמן לעזור לאלה שקשה להם וגם אתה ילד, לא בוער לך, לא חשוב לך. הבנת לא הבנת, לא חשוב. היום מאוד חשוב לי להבין. זה משהו שמשתנה בראש.
כבר הייתי בדרך עם כרטיס להודו בפעם שלישית וברגע שהכרתי את דבורה שיניתי כיוון ושיניתי חיים.
כבר בשנה ראשונה ברופין אני מרגיש שנוהגים איתנו אחרת, שמבינים מה נכון לעשות איתנו. שאנחנו לא נכנסים לשיעור ומבינים מה שמבינים וזהו. האנשים האלה מבינים אותנו, שאנחנו לא כמו כולם, שצריך להסביר לנו יותר לאט, יותר לעומק. לולא דבורה לא הייתי יושב שוב בכיתה. כשהכרתי את דבורה, גיליתי אופציה שלא ידעתי עליה ושנתנה לי נקודת מבט אחרת על עצמי. לא הייתי מעיז לחשוב על עצמי שאני יכול, מסוגל. אנשים כמו דבורה וכמו המסגרת ברופין, הם הגלגלי עזר שלך, הם לא מוותרים לך ודרך זה שרואים אותך ככה, גם אתה משקיע יותר. קודם שום דבר לא עשיתי כמו שצריך עד הסוף. פה העמדתי לעצמי אתגר ואני יודע שאני אעשה את זה עד הסוף.
רועי פנחס, 27 בחן, בוגר מעיין-שחר, בתכנית מחזור ה'